<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חביבא בריה דרב יוסף בריה דרבא</h1>
<h2>דף קמג:</h2>
רב חביבא בריה דרב יוסף בריה דרבא גרסי' בבבא בתרא פ' מי שמת הל' הניח בנים גדולים וקטנים השביחו גדול' מן הנכסי' השבח לאמצע אם אמרו ראו מה שהניח לנו אבינו הרי אנו עושין ואוכלין השביחו לעצמן ובגמרא אמר רב חביבא [בריה דרב יוסף] בריה דרבא משמיה דרבא לא שנו אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים, (פרש"מ) [פירשב"מ] שהם לא טרחו ולא הוציאו משלהן כלום אלא מנכסי אביהן שכרו פועלין והשביחו הנכסים אבל מחמת עצמן שחפרו ונטעו ושכרו משלהן ולא משל אביהן אז השביחו לעצמן. וגם פירש ואם אמרו גדול' וכו', לקטנים אמרו בפני עדים או בב"ד או בציבור ראו מה שהניח לנו אבינו ומזומנים אנו לחלוק ומה שנשביח נשביח מחלקינו ונתעצלו ב"ד לחלוק אז השביח[ו] לעצמן. ולר' יצחק ב"ר מרדכי אין נראה הפי' אלא אפילו אמר' בכל הנכסים נמי השביחו כשאמרו ראו מה שהניח לנו אבינו השבח לעצמן, כי מה (שפרש"ם) [שפירשב"ם] כך דקשה ליה דאי בכל הנכסי' כולן מיירי מה שהשביחו בחלק הקטנים אמאי לעצמן הואיל ושלא מדעתם ירדו לחלקן להוי כיורד שלא ברשות דשמין לו וידו על התחתונה, אי נמי בשדה העשויה ליטע. ופיריב"מ דבכל הנכסים מיהו ממעשה דרב ספרא, וכפשוטה של המשנה וכן הוא דשמין להן בעדים, מיהו הלשון דהשביחו לאמצע משמע כל השבח. וגבי רב ספרא [קמ"ד ע"א] מאי שייך שומא בזוזי ואע"ג דאיכא לפרוש שכר טורחו, ועוד אמאי לא אמרינן להני גדולים אפילו בחלקן מאן פליג לכו כדאמרינן באיזהו נשך [ב"מ ס"ט ע"א] גבי שותפי ובאילו מציאות [שם ל"א ע"ב] נמי דצריך להביא ראיה שחלק בפני שלשה. ונראה לי שיש חילוק בין אחים לשותפים דמן כל זמן שלא חלקו השבח לאמצע מפני שיש להן רשות להשתכר בתפושת הבית בכלל ואין זה שלא ברשות דמאי איכפת להו לקטנים במה שמשתכרין הגדול' בחלקן זה נהנה וזה לא חסר שהרי בלא זה אין להן ריוח וכ"ש אם כולן גדולי' ולא מיחו ואמרו מקצתם הרי [אנו] משבח' לעצמינו כאילו מחלו להן והכי מוכח בהמפקיד [ב"מ ל"ט ע"ב] גבי מרי בר איסק דאתא ליה אחא דמסקינן התם הואיל וירד שלא ברשות דקטן הוה ואין מורידין קרוב לנכסי קטן פלג ליה מפרדסי ובוסתני דשתל ולא יהבו ליה בעדים במה שטרח בחלקו ואעפ"י דמסתמא כשטרח לדעת עצמו טרח שהרי לא ידע שאחיו היה וכאילו פי' הריני משביח לעצמי ועוד ששבחו נכסי' מחמת עצמן דהא פרדסי ובוסתני שתל ואפילו הכי הואיל וירד שלא ברשות לא שקל, מכלל דמתניתין דהכא משמע דהיינו טעמא דברשות הן משביחין ולא דמו נמי לשותפים דהתם נשתתפו כדי להרויח ומקפידי' שאין אחד מהן משתכר יותר מחבירו ושניהן קבלו להשתכר לאמצע הילכך כי פליג חד בלא דעתיה דחבריה בדבר הצריך שומא שלא בפני ב"ד לא הויא חלוקה, ואפי' אמ' הריני משתכר לעצמי השכר לאמצע. ועוד פריב"מ לא שנו אלא ששבחו נכסי' מחמ' נכסי' כגון שהשביחו הנכסי' בגופן שעכשיו (מועדין) [משובחין] ממה שהיו בשעת מיתה, כגון שהיתה בורה כמה שנים ועל [ידי] עידור וזיבול העלו השירטון או נטעה כרמים ואפי' טרחו בגופן זהו נכסי' מחמ' נכסי' וכגון שיש שם מעות שהן בתפוס' הבית שיכולין לקנות צרכי השבח ולהשכיר פועל, אבל אם הוציאו ממון זהו שבחו נכסי' מחמ' עצמן כגון שהנכסים עכשיו כמו שהיו אלא שעל ידי' נשתכרו כגון בתים ונשתכרו ולא היו מצוין להשכיר אלא שעל ידי טרחו חזרו אחר הצריכין, וכן ריחים ובית המרחץ שנעשו להשכיר והן טרחו להשכירן כשהיו בטלין אי נמי שטרחו בעצמן לעשות מה שאין הקטני' יכול' לעשות והנכסים כמו שהיו מעולם זהו מחמ' עצמן והיינו דפריך ליה [קמ"ד ע"א] מאדייני, שהבור לא השביח מגופו וחשיב ליה כמו שמעצמו הושבח אלא שהן טרחו מלדלות ממנו בלא שכירות. ומשני שאני אדייני דאותו טורח קטני' נמי יכול' לעשות אם יאמרו להן הילכך אותו שבח כאילו בלא טורח הוא היל' אין להן לגדולים (אלא) יותר על הקטני' אע"פ שאין השבח (אינו) בנכס' עצמן. והשתא אית לן לפרושי אם אמרו ראו מה שהניח וכו' אפי' שבחו מחמ' נכסי' הואיל שלא רצו לטרוח אלא על מנת שיהיה לעצמן הרי הוא לעצמן.
